בראשית
עיראק
יהודים ישבו בבבל מאז חורבן בית המקדש הראשון, וקהילה זו היא הקהילה היהודית העתיקה ביותר מחוץ לארץ ישראל.
בשנת 1932 הסתיים המנדט הבריטי על עיראק והמדינה זכתה לעצמאות.
משנת 1933 ועד שנת 1942 שררה תקופה שהתאפיינה בחוסר יציבות שלטונית והתגברו ההתנכלויות כלפי יהודים. לאחר סיום המנדט הבריטי ננקטו בעיראק צעדים להצרת צעדיהם של יהודי עיראק שהיו עד אז בעלי השפעה פוליטית ונהנו משגשוג כלכלי:
- בשנת 1934 פוטרו עשרות פקידי ממשל יהודים ממשרדי הכלכלה והתחבורה.
- החל משנת 1935 החלו להגביל באופן לא רשמי את מספר התלמידים היהודים בבתי הספר הממשלתיים והוטלו הגבלות על החינוך היהודי בעיראק.
- בספטמבר 1936 נרצחו שלושה יהודים. ביום הכיפורים באותה שנה הושלכה פצצה לעבר בית כנסת בבגדד.
- במהלך המלחמה האנגלו-עיראקית (1941) נערכו הפגנות בערים הגדולות שלא פעם הסתיימו בפגיעה ביהודים. חברי תנועת אל פתווה אורגנו בכנופיות חמושות וקיבלו סמכויות שיטור שנוצלו לרדיפת היהודים.
- נאסרו ועונו יהודים שהואשמו בריגול ואיתות למטוסים הבריטים.
- כסף רב נסחט מהקהילה לצורכי המלחמה בבריטים. רכוש רב, בין השאר שני בתי ספר בבגדאד, הופקע.
- בחג השבועות בשנת 1941 נערכו פרעות ביהודים שנקראו פרהוד ומוסלמים רבים פגעו בשכניהם היהודים. במסגרת פרעות אלה נרצחו 179 יהודים, 2,118 נפצעו, 242 ילדים היו ליתומים ורכוש רב נבזז.
(מקור: וויקיפדיה)