ירושלים
הבית ברחוב הפורצים
וכך הגיעה המשפחה לירושלים:
עזרא, שעלה לבדו לארץ, הגיע לירושלים, ולאחר שהות קצרה בקיבוץ נסע לדודה הלה בירושלים. באחד הימים ראה את ה"בית" הזה שהיה באותו הרחוב והחליט לקנותו. במקור היה זה למעשה המוסך של הבית מעל. גודלו כ-4×4 מטר ובו גם חדרון נוסף של מטר וחצי על 3. הדלת של הבית הייתה דלת מוסך מתגלגלת ממתכת! וכן הייתה חצר קטנה עם גדר.
בעל הבית ניסה להפעיל במקום בית קפה, ומשלא הצליח החליט למוכרו. עזרא קנה את הבית ב-10 לירות.
הבית לפני השיפוץ ואחריו…
ב-1953 מבקש עזרא מננה לעזוב את קרית מלאכי, לעלות לירושלים ולהתגורר בדירה אותה קנה וקרוב לאחותה – הדודה הלה. ברטה, שגם היא עברה לירושלים ולדירה, משכנעת אותה גם היא. וכך למרות שהדירה קטנה לא פחות מהדירה בקריית מלאכי עוזבת המשפחה את המעברה בתקווה שכך יתנתקו מהמציאות העגומה ויוכלו להתבסס ולהתפתח בעיר הגדולה. וכך עוברת המשפחה לירושלים.
מכיוון שלא הייתה זו באמת דירה לא היה בה מטבח או מקלחת, והשירותים היו מבנה קטן מחוץ לדירה. לימים, המשפחה הוסיפה עוד קיר בחלק הפנימי של החצר ולמעשה סגרה על השירותים והוסיפו לו מטבח. על אף זאת המעבר בין הדירה לשירותים והמטבח היה למעשה לצאת החוצה לחצר ולעבור למבנה הסמוך. קבלן הביצוע של הקירות היה בחור צעיר בשם אהרון, שלימים הפך לבעלה של יעל.
ואכן בית חדש מזל חדש, כל אחד מבני הבית מוצא עבודה. למשל ברטה עובדת בבית מלון ונעמי עובדת בגלידריה הכי ידועה בירושלים – גלידת אלנבי. החיילים היו מגיעים מדי פעם מהצבא היישר לבית הקטן בפורצים…
בית זה ידע הרבה שמחות, הרבה חגים ושבתות , הרבה ילדים, נכדים, כלות וחתנים והרבה הרבה אהבה! ננה התגוררה שם עד ליומה האחרון!
וכך נראה הבית היום:
שם המשפחה שירוני
בשנת 1954 המשפחה מחליטה לשנות את שם המשפחה לשם עברי יותר. כל אחד מהאחים הציע שמות ואז יצחק אמר שהשם שירוני הוא שם יפה, ואם כותבים אותו עם י' אחרי ה-ש' אז אין עוד שמות כאלה וזה שונה משרוני. כולם הסכימו איתו! במיוחד הסכימו כולם שהשם מתאים למשפחה משום שכולם אוהבים לשיר. לפיכך נבחר השם שירוני והמשפחה הפכה למשפחת שירוני.
סבא
עוד במעברה, לפני שעברו לירושלים, עזב סבא שוב את המשפחה והפעם לתקופה ארוכה של כ-11 שנה. הוא חזר לירושלים ב-1966 כשהיה חולה. בתחילה התנהלו הדברים כהלכה, אולם לאחר זמן מה שוב התדרדרו העניינים וחזרו הצעקות והסקנדלים. סבא היה חולה והשתעל הרבה – שיעול חנק. לאחר זמן מה נסע לאחיו אהרון במושב אחיטוב. ביולי 1969 נפטר סבא משה בודד בפרדס חנה ונקבר בירושלים.
ננה גילה התגוררה בבית בפורצים 16 עד ליומה האחרון ובו נפטרה ב-1990.
פילוג ופיוס
בתחילת שנות השמונים נוצר קרע במשפחה שגרם לפילוג עצוב. הסיבות לפילוג שונות ולכל אחד מבני המשפחה יש דעה שונה לגבי מה באמת גרם לפילוג. אך התוצאה היתה ששני חלקי המשפחה לא היו בקשר למעלה מ-30 שנה!
אולם בשנת 2009 בזכות יוזמה של אחד מבני המשפחה החל להיווצר קשר מחודש. בתהליך ארוך ואיטי שנמשך כמעט 5 שנים החלה המשפחה להתאחד מחדש. התהליך, שצבר גודל ותאוצה עם הזמן כמו כדור שלג, הגיע לשיאו בכינוס משפחתי מרגש באפריל 2014. בכינוס שנערך בירושלים נכחו רוב בני המשפחה, כולל ילדים ונכדים, והוצגו בו מצגות שכללו את ההיסטוריה המשפחתית וכן של כל אחד מהאחים והאחיות.
אתר זה מוקדש לפיוס והאחדות המשפחתית.